(1) כדי לשנות את יחס ההעברה, ובכך לספק את דרישות המתיחה המוכתבות על ידי תנאי נהיגה משתנים, לאפשר למנוע לפעול-במידת האפשר-בטווח היעיל ביותר שלו, ולעמוד בדרישות למהירויות נסיעה שונות. זה מאפשר שינוי משמעותי הן במהירות הנסיעה של הרכב והן במומנט המועבר לגלגלי ההינע. מכיוון שתנאי הנהיגה משתנים מאוד, מהירות הרכב ומומנט הנסיעה חייבים להיות מסוגלים להשתנות על פני ספקטרום רחב. לדוגמה, בכביש מהיר, הרכב אמור להיות מסוגל להגיע למהירויות של 100 קמ"ש, בעוד שבאזורים עירוניים, המהירויות נעות בדרך כלל סביב 50 קמ"ש. בעוד שרכב לא טעון שנוסע בכביש ישר וישר נתקל בהתנגדות נסיעה מינימלית, רכב עמוס במלואו העולה במדרון מתמודד עם התנגדות גבוהה משמעותית. עם זאת, המאפיינים הטבועים של מנוע רכב-במיוחד טווח מהירות הפעולה המוגבלת שלו-פירושם שטווח תפוקת המומנט שלו אינו מספיק כדי לעמוד בדרישות המגוונות של תנאי הדרך בפועל.
(2) כדי לאפשר תנועה לאחור, ובכך למלא את הדרישה מהרכב לנסוע אחורה. מכיוון שגל ארכובה של מנוע רכב מסתובב בדרך כלל רק בכיוון אחד, ובכל זאת הרכב צריך מדי פעם לנוע לאחור, הילוך אחורי ייעודי-משולב בתיבת ההילוכים-משמש כדי להקל על התנועה לאחור.
(3) לקטוע את העברת הכוח; באופן ספציפי, כדי לנתק זמנית את זרימת הכוח לגלגלי ההינע במהלך התנעת המנוע, הסרק, העברת הילוכים, או כאשר יש לעצור את הרכב תוך שמירה על פעולת המנוע.
(4) לספק עמדה ניטרלית; זה מאפשר לתיבת ההילוכים להפסיק את תפוקת הכוח גם כשהמצמד נשאר מחובר. כך למשל, זה מבטיח שנהג יכול לשחרר את דוושת המצמד ולעזוב את מושב הנהג מבלי לבלום את המנוע.